בזכות הטכנולוגיה אנו מרגישים מחוברים יותר מתמיד. האינטרנט והרשתות החברתיות מאפשרות לנו להפיץ את קולנו ולהתחבר לאנשים בקצה השני של העולם בלחיצת כפתור. אמנם אנו מרגישים מחוברים יותר מתמיד, אך המציאות היא שאנו זרים אחד לשני.

 

האינדיבידואליזם שולט בנו ברמה הכי גבוהה. שכחנו מה חשוב ומה מייחד אותנו כבני אדם, ושכחנו מה היא קהילה. ברמה הכי קטנה, במדינה שלנו – אדם אחד חי בארמון ומחזיק חמישה רכבי יוקרה בעוד קיימת אי שם משפחה שבגלל בעיות כספיות נאלצת לבחור בין אוכל לבין ספרי לימוד לילדיהם – אנו לא קהילה, אנו אנשים זרים ומנוכרים אחד לשני. אנו חיים בעולם מוזר, עולם בו ידיעה על סלב שהתחתן תככב בכל העיתונים ותעסיק אותנו במשך שבועות בעוד מותם של 30 מליון איש בשנה כתוצאה מרעב יעבור בשתיקה. ולמה בשתיקה? כי הם חיים בצד הלא נכון של העולם, הצד הלא מעניין – אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.

 

אנו חיים בעולם מוזר בו ילד בן עשר חוגג יום הולדת בלימוזינה בעוד ילדים רבים אחרים לא ישרדו עד גיל עשר. עולם בו מיליארדי דולרים יושבים בחשבונות בנק ללא שימוש בעוד מיליארדי אנשים חיים בעוני. עולם בו אדם אחד זוכה לביקור של רופא פרטי כשאדם אחר לא יזכה לראות רופא בכל ימי חייו.

 

אם אנו רוצים לשנות את העולם, אנו צריכים לחשוב כיצד נשיג עתיד אחר ושונה. בכדי להבין כיצד משיגים עתיד שונה, עלינו להכיר את העוולות הקיימות בימינו בכדי שנוכל לעצור אותן.

 

המגזין אומנם עוסק בעוני, צדק, חוסר שוויון והזדמנויות ורמיסת זכויות אדם. אך מעל הכל המגזין עוסק באנשים, בסולידריות ובתקווה שאפשר גם אחרת. אין מטרת המגזין לערער את בטחונך העצמי או לערער את התקווה שלך בעולם או באנשים המניעים אותו. אלא לאפשר לך להכיר את העוולות המוסריות שבעולם – אלו שלעיתים נוח יותר להתעלם מהן - על מנת שלא תוכל יותר להתעלם. מרגע שאתה יודע ומכיר, אינך יכול לתרץ לעצמך שזהו תפקידו של אחר להילחם למען הצדק. אתה, שאזרת אומץ, והחלטת להכיר במציאות הקשה, לא תוכל להתעלם יותר, כי לב אדם פועם בתוכך.

 

בשנים האחרונות אנשים הצביעו בקולם, ברגליהם ובאגרופיהם ברחבי העולם וזעקו "מספיק!". מניו יורק ועד תל אביב. אוקראינה, תאילנד, איטליה ואנגליה. לוב, תוניס וסוריה. ברזיל, טורקיה וונצואלה. הקריאה לצדק חברתי בתל אביב והקריאה לצדק חברתי בטורקיה או לונדון היא אותה קריאה. בכל העולם אנשים יצאו לדרוש את זכויותיהם ולהילחם על נושאים חברתיים הנוגעים לחייהם, אך עלינו להבין כי המחאה היא אותה מחאה. היא קריאה של כולנו לחברה צודקת יותר.

 

בכדי להגיע לחברה צודקת יותר, עלינו להיות מאוחדים, ולהפגין סולידריות האחד לשני. ביהדות אומרים ש"ואהבת לרעך כמוך" שקול כנגד התורה כולה. הכוונה היא לא לסתם אהבה. הכוונה היא לאהבת כל אדם כמו שאתה אוהב את עצמך. זהו ציווי לביטול הרצונות והתאוות האישיות שלנו וקריאה לאחווה וסולידריות אנושית, להתייחס לעולם כמשפחה אחת גדולה שבה נעזרים אחד בשני. מושגים דומים קיימים גם בנצרות, באיסלאם, ובהינדואיזם.

הרסטאפרים קוראים לזה "I and i'' כלומר אין אני ואתה, יש אני ואני – כי כולנו שווים. אז אם כולנו מאמינים בכך, מדוע איננו מקיימים זאת?

 

מאפליה על רקע צבע עור, מין, מוצא או העדפה מינית דרך רמיסת זכויות בגלל אינטרסים כלכליים עד אי צדק חלוקתי.